יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

אין לי מושג איך היא עושה את זה


"סופר אמא" זה מה שחשבתי שאני רוצה ויכולה להיות, ואמרתי לעצמי "כמה קשה זה כבר יכול להיות?".


וואו! כמה שאני הופתעתי כשגיליתי כמה זה באמת יכול להיות קשה.


הרגשתי כמו ג'אגלר, ולא סתם אלא אחת שעושה להטוטים עם ביצים. מקפיצה את כל הביצים באוויר ומנסה להשאיר את כולן שלמות, לתפוס כל ביצה בנפרד, בעדינות, בדיוק בזמן, רגע לפני שהיא נופלת, בלי לשכוח את שאר הביצים, שיכולות להתנפץ על הרצפה בכל רגע.


וזה היה כשהיה לי רק ילד אחד, וממש לא הבנתי איך עושים את זה עם שניים או שלושה ילדים, עם עבודה בשלושת-רבעי משרה ובישול, נקיון, בעל וחוג פילאטיס בקאנטרי.


אחרי הילד הראשון הגיעה הילדה השנייה והלהטוטים הפכו קשים יותר.


כשקראתי את הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה", הרגשתי שהוא כל כך רחוק ממני, ובאותו הזמן מדבר בדיוק עלי. כאילו כל האמהות בכל העולם עוברות את אותן חוויות, גם בקצוות שונים של הגלובוס.

השבוע כשראיתי את הסרט הזה, עם קארי בראדשו המדהימה (ז'תומרת השחקנית שמשחקת אותה), נזכרתי בהרגשה הזאת שהייתה לי אז של ג'אגלר, ואיך אמא שלי אמרה לי שאני לא חייבת להיות סופר אמא כל הזמן. וכשהיא ניסתה לשכנע אותי ללכת למלון אחרי הלידה ואמרתי לה שמה פתאום, ומה עם הילד הגדול, ומה עם בעלי, ובלב חשבתי מה יגידו עלי החברות שלי, ואז בעלי אמר לי שאני אפסיק לקשקש ולהתחשבן עם כל העולם, כי אני ילדתי, ואני גמורה וסחוטה מעייפות ושמגיע לי...


זה היה שווה יותר מכל מתנה שהוא היה יכול לתת לי או מכל זר פרחים שהוא היה יכול לשלוח לי. הוא אמר לי שזה מגיע לי, ופתאום חשבתי "וואלה! זה מגיע לי!". באמת שהרווחתי את זה ביושר, ואין לי מושג איך היא עושה את זה, או איך בנות אחרות עושות את זה, אבל היה לי ברור שאם לא הייתי נותנת לעצמי את השלושה לילות האלה במלון יולדות הדסה בייבי  אין לי מושג איך אני הייתי עושה את זה...


התחלות חדשות


שנת הלימודים נפתחה.


הרבה הרבה התרגשות של התחלות חדשות:


היינו במפגש עם הגננת, רשמתי לצהרון, הלכתי לאסיפת הורים ראשונה בגן, התנדבתי לוועד, קנינו תיק חדש, רשמתי לחוג בלט, קניתי מתנה ליומולדת של החברה של הילדה, נפגשתי עם חברות הוועד, עשיתי קניות בסופר, קנינו נעלי ספורט חדשות, עשיתי כמה טלפונים בשביל הבוסית שלי, עשיתי כביסה, לקחתי חולצות של בעלי מניקוי יבש, לקחתי את החתול לחיסון אצל הווטרינר, בישלתי פסטה בולונז, הרמתי טלפון לחמותי לשאול איפה עושים את ראש השנה, סגרתי קצוות בעבודה, קניתי כמה דברים בסופרפארם, חשבתי שאולי אני אספיק לקבוע לקפה עם החברות...


ואז ירדו לי המים....


ורק אז התפניתי להתרגשות האמיתית של ההתחלה הכי חדשה.



בן יפה נולד לי, אח חדש לבת שלי ויורש עצר לבעלי הגאה.


אחרי שהייתי כל כך עסוקה בלהספיק ולעשות דברים בשביל המשפחה, פתאום אני הייתי בפוקוס. טיפלו בי, שאלו אותי מה אני צריכה, כולם קרקרו סביבי, בדקו איך אני מרגישה והציעו לי עזרה.


ואז זה נגמר, והיינו צריכים לחזור הביתה.



אני לא אשכח לחברות שלי את הרעיון הזה. חמש חברות ממש טובות החליטו לתת לי את הפינוק האולטימטיבי: סופשבוע במלון יולדות.


הגענו להדסה בייבי ביום חמישי אחר הצהריים. השתחררנו מבית החולים בצהריים וישר עברנו למלון. נכנסנו למלון, עשינו צ'ק אין, הבאתי את הקטנצ'יק לתינוקייה, אמרתי שלום יפה לבעלי ו...הלכתי לישון. כמה ישנתי שם! אני זוכרת שקראו לי להניק, ושעזרו לי לרחוץ אותו, אבל בעיקר אני זוכרת את עצמי שוקעת לתוך המיטה ולתוך עולם החלומות.


בשישי בערב בעלי והילדה הגיעו להיות אתנו. היה מרגש נורא להיות כולנו יחד, אבל עדיין הייתי גמורה מעייפות, אז אחרי ארוחת ערב הם נסעו הביתה, התינוק עבר אל האחיות בתינוקייה ואני חזרתי לישון.


אני יכולה להגיד שבשבילי, לא יכול היה להיות דבר יותר מדהים מזה – כמה שקט, כמה פרטיות, כמה זמן לעצמי. בחיים אני לא לוקחת את זה לעצמי, וגם לא הייתי חושבת על זה בעצמי, אם לא הייתי מקבלת את המתנה מהחברות. למה? כי אנחנו לא יודעות לפרגן את זה לעצמנו.


אז קחו טיפ ממני – תנו לחברה שלכם או לעצמכם את המתנה הכי מדהימה – לילה אחד, או שניים או שלושה בבית מלון ליולדות.


ואם כבר, אז אני ממליצה בחום על הדסה בייבי