יום שבת, 7 ביולי 2012

החופש הגדול

הגדול סיים את הגן בטכס חגיגי, עם גלימות והכל. החדש סיים תשיעי, ובטכס לא פחות חגיגי

יצא אל העולם.

אומרים שהחיים הם גלגל ענק, אבל כרגע אני דווקא מרגישה כמו ברכבת הרים, כשהבטן

צונחת כמעט עד הרצפה מרוב לחץ/מתח/התרגשות.

סוף זה תמיד התחלה, והתחלה תמיד באה אחרי הסוף. ולנו יש התחלה חדשה-חדשה! תינוק

חדש שהגיע קצת לפני המתוכנן ועשה לנו מסיבת הפתעה.

וכמה שחשבתי שאני מוכנה ויודעת הכל, ברגע שהוא הגיע, היה לי בלאק-אאוט מוחלט.

הרגשתי שאני פשוט לא זוכרת כלום.

עם ילד קטן בבית, אמרתי שאני לא יכולה עדיין לחזור הביתה, ועשיתי עצירה במלון יולדות.

לא מלונית, ולא בית הבראה. ממש בית מלון, אבל ליולדות ותינוקות. והיה פשוט מדהים!

כל חוסר הבטחון שקפץ עלי לאט לאט נעלם, כשעברתי הדרכה עם האחיות המדהימות, וסדנא

עם המדריכות המקסימות, והליווי הזה, עם השקט של הצוות ועם הרוגע שיש שם בכל פינה,

עשה לי את ההתחלה הזאת לטובה ומוצלחת הרבה יותר משתארתי לעצמי.

כי עם כל האהבה שלי לבן הגדול, וכל הרצון שלי להיות שם בשבילו, בתוך תוכי ידעתי שאני לא

באמת אוכל להתאושש ולא באמת אוכל לנוח, ושאם אני לא נחה ולא מאוששת, אני לא בן-אדם.

אז פרגנתי לעצמי. לא מגיע לי?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה