יום חמישי, 22 בספטמבר 2011

אין לי מושג איך היא עושה את זה


"סופר אמא" זה מה שחשבתי שאני רוצה ויכולה להיות, ואמרתי לעצמי "כמה קשה זה כבר יכול להיות?".


וואו! כמה שאני הופתעתי כשגיליתי כמה זה באמת יכול להיות קשה.


הרגשתי כמו ג'אגלר, ולא סתם אלא אחת שעושה להטוטים עם ביצים. מקפיצה את כל הביצים באוויר ומנסה להשאיר את כולן שלמות, לתפוס כל ביצה בנפרד, בעדינות, בדיוק בזמן, רגע לפני שהיא נופלת, בלי לשכוח את שאר הביצים, שיכולות להתנפץ על הרצפה בכל רגע.


וזה היה כשהיה לי רק ילד אחד, וממש לא הבנתי איך עושים את זה עם שניים או שלושה ילדים, עם עבודה בשלושת-רבעי משרה ובישול, נקיון, בעל וחוג פילאטיס בקאנטרי.


אחרי הילד הראשון הגיעה הילדה השנייה והלהטוטים הפכו קשים יותר.


כשקראתי את הספר "אין לי מושג איך היא עושה את זה", הרגשתי שהוא כל כך רחוק ממני, ובאותו הזמן מדבר בדיוק עלי. כאילו כל האמהות בכל העולם עוברות את אותן חוויות, גם בקצוות שונים של הגלובוס.

השבוע כשראיתי את הסרט הזה, עם קארי בראדשו המדהימה (ז'תומרת השחקנית שמשחקת אותה), נזכרתי בהרגשה הזאת שהייתה לי אז של ג'אגלר, ואיך אמא שלי אמרה לי שאני לא חייבת להיות סופר אמא כל הזמן. וכשהיא ניסתה לשכנע אותי ללכת למלון אחרי הלידה ואמרתי לה שמה פתאום, ומה עם הילד הגדול, ומה עם בעלי, ובלב חשבתי מה יגידו עלי החברות שלי, ואז בעלי אמר לי שאני אפסיק לקשקש ולהתחשבן עם כל העולם, כי אני ילדתי, ואני גמורה וסחוטה מעייפות ושמגיע לי...


זה היה שווה יותר מכל מתנה שהוא היה יכול לתת לי או מכל זר פרחים שהוא היה יכול לשלוח לי. הוא אמר לי שזה מגיע לי, ופתאום חשבתי "וואלה! זה מגיע לי!". באמת שהרווחתי את זה ביושר, ואין לי מושג איך היא עושה את זה, או איך בנות אחרות עושות את זה, אבל היה לי ברור שאם לא הייתי נותנת לעצמי את השלושה לילות האלה במלון יולדות הדסה בייבי  אין לי מושג איך אני הייתי עושה את זה...


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה