שכשמניקים תינוק נכנסים למעגל של רעב > אוכל > נרדם > מתעורר > בוכה > אוכל וכו'.
לא תמיד בכי מעיד על רעב, ולפני שנאכיל את התינוק, מוטב שנבדוק אם יש משהו אחר שמטריד אותו, כגון חיתול רטוב, גזים, רצון במגע וכו'. במקרים בהם לא בטוחים שהתינוק רעב, עדיף לנסות דרכים חלופיות להרגיעו, ורק אם זה לא עוזר, לבדוק אם הוא רעב.
חשוב להזכיר, שלתינוק אין רפלקס של שובע. הוא מוצץ כי הצעתי לו למצוץ, ולאו דווקא כי הוא זקוק למזון. במקרה כזה הוא עלול לאכול יותר מדי, דבר שגורם לגזים ולאי-נוחות.
מאת טלי גליקסמן, המעבירה סדנת ליווי התפתחותי לתינוק במלון יולדות הדסה בייבי
ההחלטה אם לצום היא החלטה אישית והלכתית, ויש להיוועץ עם הרב בעניין.
מבחינה פיזיולוגית, מותר לצום כשמניקים.
הדבר תלוי מאד בגיל התינוק. בימים הראשונים שלאחר הלידה, לפני שההנקה מבוססת, מומלץ לא לצום. יולדת בתוך שלשה ימים מהלידה אינה צמה. אמא בריאה לתינוק בריא, כשבועיים אחרי הלידה, כשההנקה כבר מבוססת, יכולה בהחלט לצום כרגיל.
לעיתים, נשים מניקות מגלות, שבזמן הצום, נפח החלב שלהן קטן. אם זה יום חם, והתינוק צעיר מגיל 6 חודשים, החלב עבורו מהווה גם את השתייה שלו, ויתכן שהוא ירצה לינוק לעיתים יותר תכופות.. אם ביום רגיל הנקת 8 פעמים ביממה, אזי בזמן הצום, את עשויה להניק בין 10 ל-12 פעמים ביממה.
חשוב לציין, שהרכב החלב נשאר טוב, בריא ומספק לתינוק, ואין סכנה שייגמר החלב בגלל הצום.
ביממה לאחר הצום, יתכן ותרגישי שהתינוק עדין מעוניין לינוק לעיתים יותר תכופות. זו התנהגות טבעית, שאמורה לחלוף תוך כ- 24 שעות.
ההלכה מאפשרת לאישה לנהוג בשיקול דעת במהלך הצום ואף לשתות בכמות קטנה. לפי עצת הרב, בזמן הצום, נשים מניקות יכולות לשתות "לשעורים". ממלאים את הפה מים, וכמה שנכנס, מותר לבלוע. כך מדי פעם, במשך הצום, אם את מרגישה צורך בכך.
מותר גם לאכול משהו בגודל של ענב, אם את מרגישה שאת חייבת.
טיפ 1: אם החלטת להניק, מומלץ לשתות הרבה מאד לפני הצום ובסופו, ועדיף לשתות מים.
טיפ 2: אם את חוששת שלא יהיו לך די כוחות כדי להניק במהלך הצום, תוכלי לשאוב חלב כמה ימים לפני הצום, ולהכין בקבוק או שניים של חלב, לקראת יום הכיפורים. את תוכלי לצום מבלי להתאמץ יתר על המידה, ואילו התינוק שלך יהנה מחלב אם מזין ומעשיר.
תשובתה של ד"ר ג'ינה ויסמן, יועצת הנקה מוסמכת IBCLC, חברה באיגוד הארצי ליועצות הנקה מוסמכות, המעבירה סדנאות הנקה ליולדות במלון יולדות הדסה בייבי.
למידע נוסף:
http://www.nishmat.net/
http://www.halavm.co.il/
http://www.hadassahbaby.co.il/
צום קל!
הם הבטיחו לי שקט ושלווה, ואני אמרתי לבעלי "איך יכול להיות שקט ושלווה אחרי לידה?"
כל החברות שלי היו בהטרפות, אחרי שהשתחררו מהבית חולים. לא ישנות כל הלילה. ישנות חצי מהיום. מנסות לעשות כביסה כשהתינוק נרדם, ולא מצליחות לאכול כמו שצריך, כי כל היום וכל הלילה זה משהו מתמשך וקטוע באותו הזמן.
אז כשהמליצו לי ללכת למלונית אחרי שאלד, הייתי (כמו שאומרים) סקפטית.
בדקתי את העניין. התקשרתי לכמה מקומות וכולם הבטיחו לי שקט ושלווה. הבחירה הייתה קשה, אבל מאתרי האינטרנט ומהפייסבוק הכי מצא חן בעיני הדסה בייבי. הנוף שם הקסים אותי. הייתה לי הרגשה ששם, בתוך היערות של ירושלים, אולי באמת אמצא שקט, אבל הייתי די בספק אם אפשר להיות בשלווה כמה ימים אחרי שיולדים.
ואז הוא נולד, הנסיך הקטן, וחזרנו הביתה והיינו בהתרגשות שלא נגמרת, וגם פתאום בלחץ נוראי - ככה זה צריך להיות? אני עושה בסדר? אתה מחתל חזק מדי! את מניקה יותר מדי, וכו' וכו'.
ואז עשינו פאוז, ואמרנו שלא ככה צריכים להתחיל את הפאזה הזאת של משפחה. עם כל כך הרבה לחץ וויכוחים. ופתאום השקט והשלווה הזה היה כל כך מפתה (למרות שעדיין לא האמנתי שזה אפשרי).
אז התקשרתי להדסה בייבי, והזמנתי מקום, וכשהתינוק שלי היה בן שבוע, עברנו אתו לנופש משפחתי ראשון.
ומה אני אגיד? היה מוש-לם! הדבר היחיד שיש לי להגיד זה, שחבל שלא עברנו לשם ישר מהבית חולים.
האחיות טפלו בתינוק, הראו לי מה עושים, עזרו לי עם הגודש, הרגיעו אותי שאני עושה נכון, כשהיה צריך, הציעו הצעות, והכל בעדינות ובלי לחץ.
והיו סדנאות קבוצתיות בתוך חדר צבעוני ושמח, וכל יום נכנסנו כל האמהות לחדר ושמענו ביחד הרצאות על הנקה ועל תזונה ועל עיסוי ועל כל מיני דברים שמאה ספרים לא היו יכולים ללמד אותי. והדבר המדהים היה, שהיו שם גם בנות עם נסיון, שזאת לידה שנייה, שלישית ורביעית שלהן, וגם להן היה מעניין והיו להן התלבטויות שהמדריכות עזרו להן לפתור.
אז אכלתי ארוחות מסודרות עם אוכל טוב, מול הנוף, וישנתי כמו תינוק (?) בחדר מפנק, ובעלי היה אתי חלק מהזמן, והיה לנו קצת זמן של "ביחד", ולקחנו אלינו את התינוק, והחזרנו אותו לתינוקייה מתי שרצינו, והאחיות קראו לנו כשהוא היה רעב וכדי לעשות לו אמבטיה ביחד.
וככה, תוך יומיים, הוא כבר נכנס לשגרה של יניקה ושינה, ובעלי ואני קבלנו את מה שהם הבטיחו לי – שקט ושלווה.
הבטיחו וקיימו. בפעם הבאה שלי אני בכלל לא חוזרת הביתה, אלא מזמינה מראש והולכת להדסה בייבי ישר. בלי לחשוב פעמיים!
