יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

שקט ושלווה


הם הבטיחו לי שקט ושלווה, ואני אמרתי לבעלי "איך יכול להיות שקט ושלווה אחרי לידה?"


כל החברות שלי היו בהטרפות, אחרי שהשתחררו מהבית חולים. לא ישנות כל הלילה. ישנות חצי מהיום. מנסות לעשות כביסה כשהתינוק נרדם, ולא מצליחות לאכול כמו שצריך, כי כל היום וכל הלילה זה משהו מתמשך וקטוע באותו הזמן.


אז כשהמליצו לי ללכת למלונית אחרי שאלד, הייתי (כמו שאומרים) סקפטית.


בדקתי את העניין. התקשרתי לכמה מקומות וכולם הבטיחו לי שקט ושלווה. הבחירה הייתה קשה, אבל מאתרי האינטרנט ומהפייסבוק הכי מצא חן בעיני הדסה בייבי. הנוף שם הקסים אותי. הייתה לי הרגשה ששם, בתוך היערות של ירושלים, אולי באמת אמצא שקט, אבל הייתי די בספק אם אפשר להיות בשלווה כמה ימים אחרי שיולדים.


ואז הוא נולד, הנסיך הקטן, וחזרנו הביתה והיינו בהתרגשות שלא נגמרת, וגם פתאום בלחץ נוראי - ככה זה צריך להיות? אני עושה בסדר? אתה מחתל חזק מדי! את מניקה יותר מדי, וכו' וכו'.


ואז עשינו פאוז, ואמרנו שלא ככה צריכים להתחיל את הפאזה הזאת של משפחה. עם כל כך הרבה לחץ וויכוחים. ופתאום השקט והשלווה הזה היה כל כך מפתה (למרות שעדיין לא האמנתי שזה אפשרי).


אז התקשרתי להדסה בייבי, והזמנתי מקום, וכשהתינוק שלי היה בן שבוע, עברנו אתו לנופש משפחתי ראשון.


ומה אני אגיד? היה מוש-לם! הדבר היחיד שיש לי להגיד זה, שחבל שלא עברנו לשם ישר מהבית חולים.


האחיות טפלו בתינוק, הראו לי מה עושים, עזרו לי עם הגודש, הרגיעו אותי שאני עושה נכון, כשהיה צריך, הציעו הצעות, והכל בעדינות ובלי לחץ.


והיו סדנאות קבוצתיות בתוך חדר צבעוני ושמח, וכל יום נכנסנו כל האמהות לחדר ושמענו ביחד הרצאות על הנקה ועל תזונה ועל עיסוי ועל כל מיני דברים שמאה ספרים לא היו יכולים ללמד אותי. והדבר המדהים היה, שהיו שם גם בנות עם נסיון, שזאת לידה שנייה, שלישית ורביעית שלהן, וגם להן היה מעניין והיו להן התלבטויות שהמדריכות עזרו להן לפתור.


אז אכלתי ארוחות מסודרות עם אוכל טוב, מול הנוף, וישנתי כמו תינוק (?) בחדר מפנק, ובעלי היה אתי חלק מהזמן, והיה לנו קצת זמן של "ביחד", ולקחנו אלינו את התינוק, והחזרנו אותו לתינוקייה מתי שרצינו, והאחיות קראו לנו כשהוא היה רעב וכדי לעשות לו אמבטיה ביחד.


וככה, תוך יומיים, הוא כבר נכנס לשגרה של יניקה ושינה, ובעלי ואני קבלנו את מה שהם הבטיחו לי – שקט ושלווה.


הבטיחו וקיימו. בפעם הבאה שלי אני בכלל לא חוזרת הביתה, אלא מזמינה מראש והולכת להדסה בייבי ישר. בלי לחשוב פעמיים!


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה